פסק-דין בתיק ת"ק 3569-06-12

1.         רכבה של התובעת נפגע בעת שחנה ברחובות ואת נסיבות התאונה מתארת התובעת כך: הנתבע 1 (להלן:"מר טבשי") נהג במכוניתו ולדבריו התחמק ממגע ומפגיעה במכונית אחרת, שהייתה נהוגה בידי הנתבע 3 (להלן:"מר נפתלי") ואז הוא סטה לעבר מכונית התובעת, פגע בה וכתוצאה מכך נגרם נזק למכוניתה. התובעת הגישה תביעתה נגד שני הנהגים ונגד המבטחות שלהם לשלם לה את נזקיה בסך של 23,077 ש"ח, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכבה בסך 17,018 ש"ח, ירידת ערך בסך 3,859 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך 1,200 ש"ח, אבדן שעות עבודה בסך 1,000 ש"ח.

2.         א.         מר טבשי והמבטחת שלו הנתבעת 2 (להלן:"איי.די.איי) הגישו כתב הגנה ובו מבקשים הם לדחות את תביעת התובעת, תוך העלאת הטענות העיקריות הבאות:

                        א)        מר טבשי נסע בנסיעה ישרה ולפתע התפרץ רכב, שהיה נהוג בידי מר נפתלי, מחנייה בצד שמאל וחסם את דרכו של מר טבשי אשר בניסיונו למנוע תאונה, סטה ימינה ופגע ברכב התובעת.

                        לכן, סבורים הנתבעים, שהאחריות לתאונה רובצת על מר נפתלי, אשר התפרץ לכביש ויצר הפרעה בלתי סבירה לרכבו של מר טבשי בנתיב נסיעתו.

                        ב)         מאחר והנתבעים הנ"ל סבורים שהאחריות רובצת על מר נפתלי, שלחו הם הודעה לצד ג' לאליהו, חב' לביטוח בע"מ - המבטחת את רכבו של מר נפתלי- (להלן:"אליהו") על מנת לחייב אותה לשפות את איי. די. איי על כל סכום שהיא תחויב לשלם לתובעת.

            ב.         מר נפתלי ואליהו הגישו אף הם כתב הגנה והם סבורים, שדין התביעה נגדם להתקבל בחלקה הקטן בלבד - ולהצדקת טענה זו, מעלים הם, בין היתר, הטענות העיקריות הבאות:

                        א)        ברכבו של מר נפתלי נהג בנו מר נפתלי אבי (להלן:"אבי") ולדעת נתבעים אלה, רובצת האחריות על שני הנהגים המעורבים בחלקים שווים ועליהם לפצות את התובעת בהתאם לחלוקה זו.

                        ב)         הכביש בו אירעה התאונה הוא כביש חד סטרי ומכוניות חונות משני צידי הכביש, כך שקיים נתיב נסיעה אחד בלבד. לטענת הנתבעים הנ"ל, אותת אבי על כוונתו לצאת ממקום החניה והיות ולא הייתה מניעה לכך, החל לצאת לעבר נתיב נסיעתו. בעת קרות התאונה, כבר היה רכבו של אבי רובו ככולו בתוך נתיב נסיעתו ולא הייתה התפרצות בתוך נתיב נסיעתו של מר טבשי.

                        ג)         עוד נטען, שמר טבשי הגיע למקום במהירות גבוהה ולא הבחין ברכבו של אבי ו/או הבחין באיחור רב וסטה ימינה והתנגש ברכב התובעת.

3.         מהעובדות שהובאו בכתבי הטענות ומהעדויות שהובאו בפני בית המשפט עולה, שאמנם רכב התובעת נפגע בהיותו בחניה ובשל כך, אין ספק שעל מי מגורמי התאונה לפצות את התובעת, ברם בעוד שהנתבעים: מר טבשי ו-איי.די.איי מכחישים כליל את אחריותם לנזק שנגרם לרכב התובעת, מודים, בהגינותם, הנתבעים: מר נפתלי ואליהו שחלה עליהם אחריות, אך אחריות חלקית בלבד, שכן במקרה זה, כפי שעולה מהעובדות של המקרה, יש לחלק האחריות בין שני המעורבים בתאונה.

4.         אכן כן, השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים והעולה בנסיבות מקרה זה היא: האם באמת שני המעורבים בתאונה תרמו תרומה שווה לגרם התאונה ולנזק שנגרם לרכב התובעת - כטענת מר נפתלי ואליהו- או שמא יש לקבל את טענות מר טבשי ו-איי.די.איי ולקבוע, שהאחריות לתאונה זו רובצת אך ורק על אבי, אשר נהג ברכבו של מר נפתלי.

על מנת להכריע בשאלה הנ"ל, עיינתי בכל חומר הראיות שהוגש לבית המשפט ובעדוית הצדדים המעורבים ולאחר בחינת חומר ראיות זה, הנני קובע, שלאור העובדות והנסיבות, כפי שהצדדים המעורבים בתאונה העידו בבית המשפט וגם על פי העובדות העולות מכתבי הטענות, יש לייחס אחריות לשני המעורבים בתאונה, כאשר אין לי ספק, שאותן טענות, שהועלו על ידי הצדדים מצביעות על כך, שמירב האחריות רובצת על אבי, אשר נהג ברכבו של נפתלי ואילו למר טבשי רשלנות תורמת בלבד.

לאחר ששקלתי את מידת שיעור האחריות של כל אחד מהם, אני קובע, שאחריותו של אבי לגרם התאונה תקבע לשיעור של 80% ואילו שיעור רשלנותו התורמת של מר טבשי נקבעת ל-20% - זאת לאור הנימוקים הבאים:

א.         התובעת לא הייתה ברכב, עת נגרמה התאונה, אלא אמו של נפתלי נכנסה לביתה של התובעת וסיפרה לה שרכבה נפגע. אמו של נפתלי מסרה לתובעת את פרטי הנהג הפוגע - הוא רכבו של מר טבשי.

                        בעדותה בבית המשפט, מאשרת התובעת, שהיא פוצתה באופן חלקי על ידי אליהו וקיבלה סך של 7,400 ש"ח.

            ב.         א)        בעצם, אין חולק בין הצדדים, שהתאונה אירעה עת יצא אבי ממקום חניה, שכן בכתב ההגנה מאשרים נפתלי ואליהו, שטרם התאונה חנה רכבו של נפתלי בצד שמאל של הכביש וביקש לצאת מהחניה ואף אותת על כוונתו זו והיות ולא הייתה מניעה, החל לצאת לעבר נתיב נסיעתו. עוד מציינים נתבעים אלה, שבעת שרכבו של נפתלי היה רובו ככולו בתוך נתיב נסיעתו והיות ומר טבשי נסע במהירות בלתי סבירה, החליט להסיט את רכבו ימינה למקום בו חנה רכבה של התובעת ותוך כדי כך פגע ברכב התובעת.

                                    (ראה העובדות המובאות בכתב ההגנה של מר נפתלי ואליהו).

                        ב)         העובדה, שמר אבי יצא בפתאומיות  מהחניה מובאת בעדותו של מר טבשי ולטענתו, הגיח מר אבי בצורה כזאת, שלא הייתה למר טבשי היכולת לבלום או לעצור על מנת למנוע את התאונה והדרך היחידה שנותרה לו, היא להסיט את רכבו לצד ימין ותוך כדי כך פגע ברכב התובעת. (ראה עדותו של מר טבשי בעמ' 3 לפ',ש' 2- 6).

            ג.          כפי שעולה מדברי מר טבשי, אירעה התאונה בין רכבו ובין רכב התובעת - זאת מבלי שיהיה מגע כלשהו בין רכבו ובין רכבו של מר נפתלי. (עמ' 3 לפ',ש' 20).